נפתח בשיר הלל למריל סטריפ:
"הו מריל מריל,
כמה תפקידים את יכולה לכבוש?
למה את לא מתבגרת?
האם זה הבוטוקס?
או שהכל אצלי בראש?"
ה.ימיני
מריל סטריפ בתפקיד של כוכבת רוק וגיטריסטית קשוחה בסרטו של הבמאי זוכה האוסקר ג'ונתן דמי (שתיקת הכבשים) והתסריטאית זוכת האוסקר דיאבלו קודי (ג'ונו). מריל בתפקיד ריקי רנדזו, גיטריסטית אשר עשתה טעות אחר טעות בניסיון להגשים את חלומה ולהפוך לכוכבת רוק. לאחר שריקי חוזרת הביתה היא מקבלת הזדמנות לתקן את המצב עם משפחתה ובתה, אותה מגלמת בתה במציאות- מיימי גאמר המוכשרת בטירוף.
הסרט לגמרי עומד בתקן של "דרמה מוזיקלית", רק שהדרמה היא לא ממש דרמה, והמוזיקלי לא ממש מוזיקלי. חלקכם אולי תסבלו ממנת יתר של מריל סטריפ שרה, בשלב מסוים בסרט יש כל כך הרבה רגעים שלה על הבמה, שזה כבר נהיה ממש מעייף גם לחובבי מוזיקה הדוקים.
בפן הדרמטי, הסיפור המשפחתי הוא שריקי עזבה את הילדים שלה כדי להגשים את חלומה ולהיות רוק סטאר, בזמן שבעלה התחתן בשנית עם אישה מושלמת שגידלה את הילדים. כאשר הבת של ריקי נכנסת לדיכאון עקב גירושיה, היא חוזרת לבית בעלה לשעבר כדי לתמוך בבת שלה.
הסרט מלא ברגעים משפחתיים מרגשים, כולל ג'וינטים משותפים של הבת הדכאונית עם ההורים, מלא בהומור משובח ואיכותי, ברגעים מוזיקליים שבשלב מסוים נהפכים למאוסים, בעיקרון מדובר בסרט חביב לראות אפילו עם ההורים.