סוף סוף הוא הגיע לאקרנים, הסרט החדש בכיכובו של אדם סנדלר. אחרי הנפילות האחרונות שלו (הסנדלר, תקועים בחופשה, ג'ק וג'יל) ממש לא ידעתי למה לצפות. ידעתי שזה יהיה נפילה או הצלחה – אין אמצע.
העלילה לא מאוד מתוחכמת, כאשר חייזרים מפרשים תשדורת של משחקי ווידיאו בקפסולה שנשלחה בתוך לויין לחלל בשנת 1982 כסימן להכרזת מלחמה נגדם, הם פותחים במתקפה נגד כדור הארץ, כשהם משתמשים במודלים של משחקי הווידיאו כדי למצוא את המטרות שלהם ולהשמידם. נשיא ארה"ב, ויליאם קופר (קווין הארט) מבקש עזרה מחבר ילדותו, אשף ואלוף משחקי הווידיאו משנות ה-80, סאם ברנר (אדם סנדלר) כדי להציל את העולם.
הסרט מאוד אקשני, יש בו המון קטעים קורעים מצחוק, ילדי הניינטיז והאייטיז במיוחד יהנו מהרפרנסים המצחיקים. החייזרים שולחים לכדור הארץ מסרים על המתקפות העתידות לבוא בצורות של דיבוב כוכבים כמו מדונה, למשל.
אל תצפו לעלילה מתוחכמת, או לסרט שישבור לכם את כל התיאוריות לגבי חייזרים ותקשורות עם כדור הארץ. לכו באהבה, בכיף, תתכוננו לצחוק המון, וקחו אתכם חברים בטווח גילאים מתאים. למה אני מתכוונת? ישבו לידי בקולנוע זוג נערים בני 13 שנהנו מאוד מהסרט, אם כי אני בטוחה שלא הבינו את רוב הרפרנסים מהעולם הישן.
עם זאת, הפאנצ'ים בסרט לא מאחרים להגיע. כל הסרט חייכתי כמו ילדה קטנה 
הסרט פשוט טס לי. בדרך כלל בקולנוע לקראת האמצע אני כבר מאבדת סבלנות ורוצה לבדוק מה השעה. במקרה הזה, לא האמנתי שהסרט נגמר כל כך מהר. הנאה צרופה של קומדיה מעט רדודה ומפוצצת נוסטלגיה.
במובן הטכני: צפיתי בסרט בתלת מימד, החוייה לא הייתה נורא מעצימה, אפשר לוותר ולצפות בגרסה הרגילה והידידותית יותר לכיס.