האורות כבו. הצופים השתתקו. על מסך הענק הופיעה הכתובת "לפני זמן רב מאד בגלקסיה רחוקה" ואז, הנעימה המפורסמת של ג'ון ויליאמס עם הכיתוב הצהוב המפורסם מכה בך ואתה מבין, חזרת הביתה.
אחד הדברים שאני אוהב בקולנוע היא היכולת שלו לשמש כמעין "מכונת זמן". קופסא שחורה שאתה יכול לגשת אליה ולשלוף סיפורים שמעוררים בך זיכרונות שחשבת שאבדו. קולנוע הוא אמנם לא מציאות אבל במיטבו הוא מצליח לזקק רגשות שגורמים לנו להבין משהו על העולם מסביבנו ויותר מכך על עצמנו. "מלחמת הכוכבים" מעולם לא התיימרה להיות יותר מבידור טהור. סיפור פשוט על מלחמת אור בחושך, אבל עם הזמן הפכה לתופעה תרבותית שחצתה מזמן את גבולות הקולנוע, כי אמנם הסרטים מתרחשים בגלקסיה רחוקה אבל הצלחנו לזהות בה את עצמנו.
ג'י ג'י אברהמס השכיל להבין שזה בדיוק מה "שהכוח מתעורר" צריך להיות. סרט שיחזיר את האיזון לכוח וימחק את הטרילוגיה ההיא – למרות שצריך להודות שהסרט האחרון בה היה טוב מאד- ויקרוץ בראש ובראשונה למעריצי הסדרה. לא עוד דיאלוגים ארוכים על הסכמי סחר ודיוני פוליטיקה שגרמו אפילו לנטלי פורטמן להראות כמו שחקנית חובבנית. לא עוד התפוצצות של אנימציה ממוחשבת שגרמה לסרטים להראות כמו משחק מחשב חסר חיים. לא. חוזרים לבסיס, טוב נגד רע.
ואכן לרגע קט הרגשתי שוב כמו הילד ההוא בן ה 8 שבקושי מבין אנגלית אבל שוחק את הקלטת בהקרנות אין סוף ומתלהב מספינות החלל ומחרבות האור וגוש השיער החביב הזה שלא הצלחתי לבטא את שמו. אז נכון, גיבורי ילדותך נעים לאט יותר, ועל פניהם נוספו עוד כמה קמטים אך לראות אותם שוב דומה היה לפגישה עם מכרים ותיקים כאילו דרכנו לא נפרדו מעולם. מבחינתי לפחות, ההופעה המרגשת מכולם הייתה של האריסון פורד שחוזר לתפקיד שעשה אותו ונותן פה את תצוגת המשחק הטובה ביותר שלו מזה עשור. החיבוק שלו עם קארי פישר אמנם לא היה שיא עלילתי אבל בהחלט כמעט גרם למנת יתר של נוסטלגיה.
אך אברהמס הבין שלא על הנוסטלגיה לבדה נחיה. היה צורך להכין את היסודות לסרטים הבאים לבנות עולמות חדשים,מיתולוגיה חדשה ובעיקר גיבורים חדשים שיסחפו את שאר העולם. התגלמות זו באה לידי ביטוי בעיקר בדמות הנשית ריי, גנבת גרוטאות שמגולמת על ידי השחקנית דייזי רידלי. בפעם הראשונה בתולדות הסדרה היא מציגה דמות נשית ראשית שעושה כל מה שגברים עושים וטוב יותר. על כתפיה הצנומות של השחקנית הצעירה נוצקו ציפיות בגודל של "כוכבי מוות" אך לא רק שהיא עומדת בהם, היא גם מתעלה על כל שאר הקאסט באחת ההופעות היותר טובות של השנה.
למרות עבודת המשחק הטובה והשילוב המוצלח בין ישן חדש בסופו של דבר הנוסטלגיה פועלת כאן כחרב פיפיות. הניסיון לגרד רגש על סמך קריצות בעיקר ל "תקווה חדשה" מעיק קמעה על התסריט ויוצר מדי פעם דיאלוגים מסורבלים. יתרה מכך "ההליכה על בטוח" מונעת מאברהמס ללכת למקום קצת עמוק ויותר יצירתי ואם להשתמש בפרפראזה מסדרת סרטים מוצלחת שאברהמס הקים לתחייה, הוא לא הולך באומץ למקום שבו רגל אדם לא דרכה מעולם. הוא פשוט נותן להיסטוריה לחזור על עצמה.
אין להסיק מכך ש "מלחמת הכוכבים הכוח מתעורר" הוא לא סרט מהנה. להפך. הוא מניח את היסודות לבניית הטרילוגיה החדשה ומעניק למעריצי הסדרה בדיוק מה שהם רצו. לא יותר מכך ואולי חשוב מזה, לא פחות מכך.