אמרה ידועה בתעשיית הסרטים אומרת שאפשר לעשות סרט רע מתסריט טוב אך אי אפשר לעשות סרט טוב מתסריט רע. כפועל יוצא מכך ל "חמישים גוונים של אפור" לא היה ממש סיכוי. אחרי קיתונות הבוז על איכות הכתיבה, הדמויות הפלקאטיות, והעלילה השטוחה הספר הזה לא היה אמור בשום פנים ואופן להגיע למסך.
אז למה הוא כן הגיע? כי למפיקי סרטים יש עוד אמרה אחת נודעת. לפעמים אין קשר בין איכות היצירה להצלחה שלה. ואכן אחרי ההצלחה הלא צפויה של סדרת הספרים הדרך אל המסך הייתה קלה מתמיד.
אך עניינו כאן הוא לא לבקר את היושרה האמנותית של מפיקי הסרטים (ובינינו לא הייתם מפיקים סרט שההכנסות שלו ברחבי העלם הסתכמו ביותר מ500 מיליון דולר?) אלא לענות על השאלה הפשוטה האם הצפייה בו שווה את הזמן שלי ושלכם .
כמי שלא קרא את סדרת הספרים אך היה מודע לביקורות הנוראיות על הספרים, הגעתי לצפייה בסרט בלי הרבה ציפיות ואכן ציפיות אלו התגשמו. הדיאלוגים אכן נבובים והעלילה שטחית כמו ים המלח אבל הדבר המעליב באמת היה הדמויות.
באו נתעכב רגע על כריסטאן גריי. מדובר בבחור שמפתה בחורה צעירה והופך אתה הלכה למעשה לשפחת המין שלו. כשהיא שואלת מה היא תקבל בתמורה להתמסרות שלה הוא אומר לה את האפשרות להיות איתי, אך כמובן בלי דייטים ובלי שינה באותה מיטה או בקיצור בלי מערכת יחסים. לא רק שהוא מציע לה את ההצעה "הנפלאה" הזו הוא גם רוצה להחתים אותה על חוזה שאפילו משכירי דירות בתל אביב לא היו מציגים. אם זאת הפנטזיה הנשית האולטימטיבית הרשו לי בשם המין הגברי להיעלב עד עמקי טבורו.
אך האמת היא שכל הדברים הללו הם רק קישוטים לדבר האמיתי שבו באנו לצפות. הסקס. הסרט ששווק כדבר הכי פרובוקטיבי שהגיע למסכים בעשור האחרון ממען לקיים גם הבטחה זו. נראה שהמפיקים דאגו לומר לעורך בכל פעם שזה מתחמם יותר מדי תחתוך. ואכן מה ששרון סטון מצליחה לעשות בשילוב רגליים אחד ב "אינסטינקט בסיסי" הסרט הזה לא מצליח לעשות בעשרות סצנות. אם בכל זאת הצלפות וקשירות עושים לכם את זה עשו לעצמכם טובה ותראו את "המזכירה" שהוא כל מה שחמישים גוונים היה אמור להיות.
אם זאת נשאלת השאלה אם הסרט והספרים כל כך נוראיים איך הם הצליחו כל כך? התשובה הברורה מאליו היא כמובן שסצנות הסקס מילאו צורך בפנטזיה מסוימת. אך הרשו לי לפתח תיאוריה נוספת. הפנטזיה האמיתית פה הם לא סצנות הסקס אלא הצורך המופלא לומר "אני יכול/ה לשנות אותו/ה.
כמובן שכמו שהחיים והסרטים לימדו אותנו זאת אכן סוג של פנטזיה אבל כמו אנסטסיה הנאיבית והחמודה, כנראה שלא נפסיק לנסות.