הסרט מוצא את חוקר הסמלים המפורסם בנתיב של רמזים הקשור לדנטה הגדול בכבודו ובעצמו. כאשר לנגדון מתעורר בבית חולים איטלקי ואינו זוכר דבר, הוא חובר לסיינה ברוקס (פליסיטי ג'ונס), רופאה אשר לנגדון מקווה שתעזור להשיב לו את זכרונו. ביחד הם במירוץ נגד השעון ברחבי אירופה כדי לטרפד מזימה לשיחרר וירוס קטלני שישמיד חצי מאוכלוסיית העולם.

מאוד אהבתי את תפקידו של עומאר סיי ("מחוברים לחיים", "מסייה שוקולד", "אקס מן העתיד שהיה"), לראות אותו על המסך ככוכב עולה בתפקידים שונים גורם לי לאושר גדול שאני לא יכולה להסביר.

הסרט עצמו מאוד תזזיתי, הסיפור מכיל בתוכו עלילה אפוקליפטית שמופיעה לאחרונה במדיות שונות: פודקאסטים, ספרים, סדרות וסרטים שונים – ואני תוהה אם יום יבוא והיא תהיה מציאותית… השאלה ממה האנשים שיזמו אותה יהיו מושפעים, מהתרבות האפוקלפטית הדמיונית שיוצרים כרגע מציפים בכל מקום, או מדמיונם הסדיסטי? ביצה ותרנגולת.

הסרט יוצא היום (13.10) לאקרנים, ובהחלט מומלץ ללכת אליו בין כיפור, עוד סוף שבוע חסר מעש, ועוד ערב חג עם המשפחה… לפחות יהיה לכם על מה לדבר בארוחת החג הבאה

הפוסט התופת הופיע ראשון בבלוג באסטר

מדובר בסרט מתח עלילתי, בכיכובה של בלייק לייבלי המהממת שמהטריילר ניתן לטעות שרוב הסרט מתרכז בחלקים מסויימים בגוף שלה, מה שלשמחתי התגלה כלא נכון.

הסרט עוסק בעיקר בהישרדות של בלייק, מלא בשוטים מדהימים של טבע, ים, וכמובן גם הכריש הגדול שמאיים על חייה. זקני השבט ודאי ינסו באופן אוטומטי להשוות את הסרט ל"מלתעות" האלמותי, אני יכולה לדווח לכם שאין שום חשש, כבודו במקומו מונח.

הסצינה האהובה עליי: הדרך שבה הוכנע בסופו של דבר הכריש (אויש נו, אל תתבכיינו שזה ספוילר היה ברור שזה ייגמר טוב. זו פאקינג בלייק לייבלי).

לא הייתי ממליצה על הסרט לחובבי מתח מושבע, במקרה הזה אתם תצאו מאוכזבים. מומלץ למי שמחפש אטרקציה בצורת חדר בריחה מהחום של אוגוסט ל86 דקות של הרבה מים, ים, והרבה נוף. ובלייק לייבלי.

הפוסט מים לא שקטים הופיע ראשון בבלוג באסטר

כולנו ראינו את הטריילרים של הסרט הזה יותר מפעם אחת, וציפינו. הו, כמה ציפינו.
מיותר לציין שאם משטרת ישראל תגיע לכל אולם קולנוע בו מוקרן הסרט ותתחיל לרחרח ברחבה מחוץ לקולנוע היא תמגר את כל הסמים הקלים מהמדינה. כי באמת, כמו שיש אנשים שצריך לפגוש רק כששיכורים – את הסרט הזה כולם (אני בטוחה שגם היוצרים) ממליצים לראות אפויים.

הסרט מתחיל בזימרה וברון, כשכל המוצרים בסופר שרים שיר סטייל דיסני על מעלליהם ושאיפתם להילקח אל ה"נשגב הגדול" על ידי האלים – בני האדם – כשכל מהותם היא להיות כמה שיותר אטרקטיביים על המדף כדי שיילקחו עם אחד מהאלים אל האור הגדול (היציאה מהסופר).

באנימציה, כמו באנימציה, מותר לעשות דברים שאי אפשר בסרטים רגילים.
ההנפשה פורצת גבולות, השפה, ההומור ( יש אפילו קריצה על יהודים, וגם היטלר!).
הסרט כמובן לא מאכזב בגזרת שרירי הבטן, ובאמת קורע מצחוק, רק חבל שלא הייתי מספיק "אפויה" לפני ההקרנה.

ההפתעה: לגלות שיש באמת עלילה מאחורי הסרט.
החיסרון: התרגום מחסיר חלק מהגאגים במעבר בין השפות, ולא מעביר טוב מספיק את דו הלשוניות הקומית בשפה האנגלית. פקחו אוזניים.
היהלום שבכתר: סצינת הסיום, בה התגובות בקהל נעו ונדו בין פליאה, צחוק מטורלל, היגעלות עד כדי בחילה, או פשוט חיוך רגוע שאומר- הו, אני לא מאמין שהם הרגע עשו את זה.
המסקנה: שתו איזו כוס יין ואוצו רוצו.

הפוסט מסיבת נקניקיות הופיע ראשון בבלוג באסטר

אז אמנם לא הייתי מתקשרת אל חבורת הבנות אם הייתי נתקלת ברוח, אבל לגמרי הייתי מתקשרת אליהן בשביל להעביר ערב של כיף.

הפמיניזם המובהק בסרט עובר בצורה חלקה, בלי יותר מדי בדיחות מיניות (לפחות בתחילת הסרט, בהמשך אי אפשר להימנע מקצת סקסיזם). מליסה מקראתי הרבה יותר מעודנת ממה שאנחנו מכירים אותה בדרך כלל, קריסטין וויג משחקת את ה"רצינית" בחבורה, וכרגיל יודעת להעביר את הדמות באופן משעשע, עם הופעת אורח של ביל מארי וכמובן כוכב ההחפצה כריס המסוורת', נראה שהליהוק שיחק אותה – ובענק.

חוויית הImax מועברת באופן מושלם עם האנימציה המושקעת של השדים והרוחות בסרט. הסרט מצחיק במידה, הרפרנסים לסרטים הקודמים מפתיעים ומשעשעים (כדאי לעשות שיעורי בית), למרות שמדובר בסרט קומי קליל – לא ממליצה לוותר על צפייה בקולנוע!

חובה לציין: אמנם הסרט לא מיועד לילדים, ויש בו הרבה בדיחות שהם לא יבינו, אבל נרשמו צחוקים והסתקרנויות מילדה שישבה שורה מאחוריי, ולא הפסיקה להתלהב.

הפוסט מכסחות השדים הופיע ראשון בבלוג באסטר

מריל סטריפ בתפקיד של כוכבת רוק וגיטריסטית קשוחה בסרטו של הבמאי זוכה האוסקר ג'ונתן דמי (שתיקת הכבשים) והתסריטאית זוכת האוסקר דיאבלו קודי (ג'ונו). מריל בתפקיד ריקי רנדזו, גיטריסטית אשר עשתה טעות אחר טעות בניסיון להגשים את חלומה ולהפוך לכוכבת רוק. לאחר שריקי חוזרת הביתה היא מקבלת הזדמנות לתקן את המצב עם משפחתה ובתה, אותה מגלמת בתה במציאות- מיימי גאמר המוכשרת בטירוף.

הסרט לגמרי עומד בתקן של "דרמה מוזיקלית", רק שהדרמה היא לא ממש דרמה, והמוזיקלי לא ממש מוזיקלי. חלקכם אולי תסבלו ממנת יתר של מריל סטריפ שרה, בשלב מסוים בסרט יש כל כך הרבה רגעים שלה על הבמה, שזה כבר נהיה ממש מעייף גם לחובבי מוזיקה הדוקים.

בפן הדרמטי, הסיפור המשפחתי הוא שריקי עזבה את הילדים שלה כדי להגשים את חלומה ולהיות רוק סטאר, בזמן שבעלה התחתן בשנית עם אישה מושלמת שגידלה את הילדים. כאשר הבת של ריקי נכנסת לדיכאון עקב גירושיה, היא חוזרת לבית בעלה לשעבר כדי לתמוך בבת שלה.

הסרט מלא ברגעים משפחתיים מרגשים, כולל ג'וינטים משותפים של הבת הדכאונית עם ההורים, מלא בהומור משובח ואיכותי, ברגעים מוזיקליים שבשלב מסוים נהפכים למאוסים, בעיקרון מדובר בסרט חביב לראות אפילו עם ההורים.

הפוסט ריקי והפלאש הופיע ראשון בבלוג באסטר

סיימון ורובין מנהלים חיי נישואין מושלמים עד שיום אחד מופיע על סף דלתם אדם מיסתורי בשם גורדו. למרות שסיימון מתקשה לזהות אותו האדם מתעקש שהוא אותו "גורדו" שהיה חברו הטוב בימי התיכון. סדרת צירופי מקרים מוזרה והתנהגותו טורדת השלווה של גורדו, מעלים חששות אצל רובין שסיימון אינו כנה עמה לחלוטין ומסתיר ממנה סוד אפל מן העבר.

הסוד האפל מן העבר, הוא לא כזה אפל. האמת? שיחסית למותחן אימה ציפיתי לקצת יותר אימה. מבחינת הבנייה של המתח, הפסקול, השחקנים – הכל היה מושלם! נרשמה אצלי קפיצה בבהלה כולל צרחה במהלך הסרט

הסיבה שאהבתי את הסרט היא כי הוא גורם לצופה לחשוב, להריץ בראש כל מיני סנריואים הזויים לגבי העלילה, לנסות לנחש מה קרה איפה, למה הגיבור כל כך מתגונן, למה הבחור הרע בסרט (גורדו) הוא לא בעצם כל כך רע, וכן הלאה. מבלי להרבות במילים ולספר לכם מה קורה בסרט, די קשה לי לתאר את העלילה אז אני אשמור על שתיקה ואחזיק אתכם במתח.

בגלל שצפיתי אדוקות בסדרה "אמריקן הורור סטורי", אני חושבת שנתתי למחשבות שלי מעוף השמור לז'אנר האימה יותר מאשר למותחנים המקובלים.
במהלך הסרט נשארתי דבוקה למסך באדיקות השמורה אצלי לסרטי מתח בלבד, כך שאם אתם מחובבי הז'אנר – אני מבטיחה לכם הנאה.

הפוסט המתנה הופיע ראשון בבלוג באסטר

סרט ילדים, אמצע היום, האולם מלא בהורים וילדים קטנים בכל הגילאים, ואין בוסטרים לילדים. לחסרי הילדים בינינו, אני אבהיר על מה אני מדברת: פלסטיקים כאלה, דומים לבוסטרים של אוטו, שמניחים על כסאות הקולנוע ומגביהים את הילדים כדי שיוכלו לראות את המסך בצורה ראויה. אז נחשו מה? בסינמה סיטי ירושלים החדש דאגו למזרקה יפה, שנדלירים מרשימים ומאווררים בגודל של 747, אבל בוסטרים בסרטי ילדים נראו להם מיותרים.
אני מזמינה את המנכ"ל לראות סרט באורך של שעה וחצי עם ילד בן 6 על הברכיים ולומר לי אם הוא נהנה מזה. נא לקחת לשימת לבכם.

ועכשיו לסרט עצמו. הסרט מספר על ילדה קטנה ומסודרת בצורה קפדנית, המתיידדת עם השכן הזקן וההזוי שלה, אותו אנחנו מכירים מהספר כ"הטייס". הטייס מספר לה על המפגש שלו עם הנסיך הקטן, מה שמוביל בסופו של דבר את הילדה הקטנה לחפש את הנסיך בעצמה ולהגיע לעולמות חדשים ומוזרים, להפיל את המבוגרים הרשעים ולגרום לכולם להיזכר בילדות המאושרת שלהם ולהגיע לשחרור המתבקש מעולם המבוגרים האפרורי והמשעמם.

מבחינה טקסטואלית, הסרט נשאר נאמן לספר בקטעים ההכרחיים, כנראה בגלל שמדובר בסרט צרפתי ולא אמריקאי, הרי אמריקאים חייבים לגעת בטקסטים ולשנות את המקור.
מבחינה גרפית, זה מאוד מגניב לראות את ההנפשה בהחלפת סגנונות אנימציה שונים בין אנימציה ממוחשבת, שכולנו מכירים, לאנימציה יותר מושקעת ואולד פאשן, בסצינות בהן הטייס מספר על המפגש עם הנסיך הקטן.

כמובן שצפיתי בגרסה המדובבת בכיכובו של שלמה ארצי, שקצת מנסה להיות יותר מדי דרמטי בדיבוב איטי באופן מובהק. הסרט עצמו נורא נוגע ללב (דמעה נרשמה אצלי לקראת סוף הסרט) ובאמת ידבר ללב המבוגרים. ומה עם הילדים? הם טענו שלא ימליצו לחבריהם על הסרט, ושבכלליות הוא היה די משעמם.

למרות שמדובר בסרט אנימציה ובסיפור קלאסי ומרגש, לא הייתי ממליצה לקחת ילדים בחופש הגדול לסרט הזה. בגזרת הילדים לא נרשמה התלהבות יתרה, וגם אני, המבוגרת האחראית, לא ממש התלהבתי מהסרט. הוא כן עניין אותי וריגש אותי, אבל לא ברמה גבוהה מאוד.

יצאתי מהסרט בתחושה מבולבלת, ועודני כותבת את הביקורת הזאת באותה תחושה, בדיוק כמו אחרי שקראתי את הספר בפעם הראשונה, אני לא בטוחה שבאמת הבנתי למי הוא מיועד ומה קורה בו.

נסכם עם ציטוט של הנסיך הקטן: "והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין", או במילים שלי: לא ברור איך עם תקציב אדיר של 80 מיליון דולר (מוערך) לסרט, יצא הדבר הזה.

הפוסט הנסיך הקטן הופיע ראשון בבלוג באסטר

העלילה לא מאוד מתוחכמת, כאשר חייזרים מפרשים תשדורת של משחקי ווידיאו בקפסולה שנשלחה בתוך לויין לחלל בשנת 1982 כסימן להכרזת מלחמה נגדם, הם פותחים במתקפה נגד כדור הארץ, כשהם משתמשים במודלים של משחקי הווידיאו כדי למצוא את המטרות שלהם ולהשמידם. נשיא ארה"ב, ויליאם קופר (קווין הארט) מבקש עזרה מחבר ילדותו, אשף ואלוף משחקי הווידיאו משנות ה-80, סאם ברנר (אדם סנדלר) כדי להציל את העולם.

הסרט מאוד אקשני, יש בו המון קטעים קורעים מצחוק, ילדי הניינטיז והאייטיז במיוחד יהנו מהרפרנסים המצחיקים. החייזרים שולחים לכדור הארץ מסרים על המתקפות העתידות לבוא בצורות של דיבוב כוכבים כמו מדונה, למשל.

אל תצפו לעלילה מתוחכמת, או לסרט שישבור לכם את כל התיאוריות לגבי חייזרים ותקשורות עם כדור הארץ. לכו באהבה, בכיף, תתכוננו לצחוק המון, וקחו אתכם חברים בטווח גילאים מתאים. למה אני מתכוונת? ישבו לידי בקולנוע זוג נערים בני 13 שנהנו מאוד מהסרט, אם כי אני בטוחה שלא הבינו את רוב הרפרנסים מהעולם הישן.

עם זאת, הפאנצ'ים בסרט לא מאחרים להגיע. כל הסרט חייכתי כמו ילדה קטנה הסרט פשוט טס לי. בדרך כלל בקולנוע לקראת האמצע אני כבר מאבדת סבלנות ורוצה לבדוק מה השעה. במקרה הזה, לא האמנתי שהסרט נגמר כל כך מהר. הנאה צרופה של קומדיה מעט רדודה ומפוצצת נוסטלגיה.

במובן הטכני: צפיתי בסרט בתלת מימד, החוייה לא הייתה נורא מעצימה, אפשר לוותר ולצפות בגרסה הרגילה והידידותית יותר לכיס.

הפוסט פיקסלים הופיע ראשון בבלוג באסטר

עיבוד לרב המכר מאת ג'ון גרין ("אשמת הכוכבים"), ערים של נייר הוא סיפור אשר במרכזו נמצאים קוונטין (נאט וולף) והשכנה המסתורית שלו, מרגו (קארה דלווין), אשר כל כך אוהב תעלומות עד שהפכה לאחת.
לאחר שלקחה אותו להרפתקה לילית בעיר הולדתם, מרגו נעלמת לפתע ומותירה אחריה רמזים נסתרים שעל קוונטין לפענח. החיפוש מוביל את קוונטין ואת חבריו להרפתקה מלהיבה מרגשת ומצחיקה בו זמנית. על מנת לאתר את מרגו על קוונטין להבין לעומק מהי חברות ואהבה אמיתית.

גילוי נאות: לא קראתי את הספר. הסרט עצמו חמוד וחביב רוב הזמן, העלילה די זורמת ויש בו כמה קטעים קורעים מצחוק. אבל ממש ( ספוילרון: חובבי פוקימון? אתם הולכים ליהנות).
אהבתי שהסרט במין הפוך על הפוך שובר את הסטריאוטיפים של דרמות נעורים רומנטיות. אני מאוד רוצה להסביר למה אני מתכוונת, אבל לא רוצה להרוס לכם. בלי להכביר במילים, רק אציין שהסוף של הסרט ממש מפתיע ולא צפוי.

מה שכן, הסרט הזה מתאים גם לרומנטיקנים וגם לציניקנים, עם המון סצינות מפתיעות שלוקחות את העלילה לקיצון מסוים שגורם לצופה להתנודד בחוסר נוחות בכסא, מה שלדעתי תורם לאוירת ה"הפוך-על-הפוך" שציינתי קודם.

סרט מעולה לבני נוער בחופש הגדול וגם לרומנטיקנים בלתי נלאים שצריכים לקבל קצת זריקת מציאות לדם, כי זה בדיוק מה שהסרט הזה ייתן להם.

הפוסט ערים של נייר הופיע ראשון בבלוג באסטר

הסרט שבר את הקופות עם הכנסות של יותר ממיליארד דולר תוך שבועיים מרגע עלייתו לאוויר, לדעתי הנתון הזה הגיע מהנוסטלגיה והרגש של הצופים שזוכרים את הסרט הראשון בסדרה.

מבחינה ויזואלית, הסרט מרשים מאוד. ממש כיף לראות כמה התפתחנו משנות התשעים ועד היום בתעשייה הזאת.
כריס פארט לא יוצא מהטייפקאסט שהודבק לו ב"שומרי הגלקסיה" ועדיין משחק את הגבר, השרירי, המגניב, הסקסי בטירוף, המעט חנון אבל הומוריסטי וכמובן כלי עולם שיכול להציל כל אחד מכל מצב.

השחקנית שלצדו, ג'ודי גריר, קצת משעממת ולא ממש מתאימה בעיניי להיות האישה שלצדו…. אבל זו לא פעם ראשונה שאני מתמרמרת על בחירת שחקנית ראשית, אז אולי הבעיה בעצם בי?

בגדול, הסרט מספק אקשן ברמה נחמדה, אני נורא נהניתי. ממליצה לקחת את הילדים אם הם בקטע של דינוזאורים ( ויש גם תערוכת דינוזאורים שמתקיימת כעת בירושלים, אפשר לשלב אם הילדים חובבי הז'אנר).

ממליצה בחום ללכת, מדובר בסרט שהחוויה הקולנועית מודגשת בו. עם כל הקדמה מהניינטיז, לשום סמארט TV אין תחליף לחוויה הקולנועית האמיתית

הפוסט עולם היורה הופיע ראשון בבלוג באסטר