ישנו פתגם הונגרי ישן, שאומר שמי שאוהב פרחים, אינו מסוגל להיות אדם רע. אחרי שתראו את הסרט, תצטרכו להחליט אם אותו הונגרי שאמר את זה, צדק.

בקטנה
"הפרד' סרטו החדש של קלינט איסטווד, המתחיל בתמונה של פרחים נדירים, אשר בשיא פריחתם, נוגע בניגודיות התמימה באהבת הפרחים, הדור הקודם, טוב הלב, לבין רוע לב, הובלת סמים (ומפה השם- MULE), ועד סימוס בניידים (בעיני הבמאי כמובן). ארל סטונס, בשנות ה- 80 שלו, לאחר גידול של פרחים במשך שנים, נעשה תפרן, ולאחר שנים של נטישת משפחתו, מקבל הזדמנות לעבוד בתור שליח של קוקאין בקרטל סמים בעיר פאוריה, שבמדינת אילנוי, להרוויח מזה גם כסף טוב, ולהיות מאד מוערך בקרטל על היותו שליח טוב שלא מתבלט בתור קשיש בדרכים.

על הפרד האמיתי
קלינט איסטווד, בגילו המופלג של 88, הינו אחד הבמאים המוערכים בהוליווד כיום. מסרטיו הקודמים של איסטוד כבמאי, ישנם הרבה קווי דמיון בבימוי שלו ובקווי העלילה. בסרט האחרון שביים בשנת 2008, "גראן טורינו" ישנו סיפור על אדם זקן אשר נלחם בקרבות בצעירותו, מעורב בסיפורי מאפיה עם בני מיעוטים (בפרט היספנים), גזען, והכי חשוב- האהבה שלו למכונית שלו. אלו אותם קווי דמיון שקצת קשה לפספס בשני הסרטים הללו. דבר הגורם למחשבה- האם לאיסטווד יש אהבה סודית למכוניות ישנות? והאם ההומור העצמי שלו על הנושא הכי חשוב באמריקה כיום- גזענות, ומשטרה, היא הדרך שלו לומר לנו דבר אחד או שניים על המציאות כיום?
אפשר לראות בסרט כאל אנלוגיה למה שאיסטווד חושב על האומה שבה נולד. הסרט מדבר הרבה על קרטלי סמים, בעוד איסטווד כאזרח בחייו האמיתיים, מזדהה מאד עם תנועת הליברטאניזם, ונחשב לאחד מהשחקנים הבודדים בהוליווד, שתומך בגלוי בטראמפ, המקווה כל כך לבנות חומה בין ארצות הברית לבין מקסיקו, ולמנוע כניסה של היספנים ושל סמים למדינה. ובכללי סרט על זקן שלא מוכן להפסיק לעבוד (איסטווד הוא כנראה אחד האנשים שעובדים הכי קשה בהוליווד, שהוציא סרט שני תוך שנה) ומנסה לברוח ממשפחתו.
הקאסט, החל מבראדלי קופר הנאה והמוכשר (שכיום מועמד לאוסקר שיתקיים ב-24 בפברואר על סרטו "כוכב נולד") משחק את הסוכן החדש בעיר, אשר רוצה ליצור לעצמו שם. אנדי גרסיה, אשר משחק את ראש הקרטל, אותו עשיר-כל-יכול שמתייחס לעובדיו כאל דיספנסאבלס. לורנס פישבורן, הידוע היטב כמורפיאוס מסרטי המטריקס, חוזר שוב כדמות הבוס הטוב והמוכר, רק במדי הרשות לאכיפת סמים. ואחרון חביב, מייקל פניה, שפשוט דמות הסוכן הסמוי יושבת עליו מעולה, כמו כל ליהוק לסרטיו הקודמים.

משפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם

מטרת הסרט בגדול שאיסטווד מנסה להעביר לנו, בצורה הכי פשטנית, מילולית, וויזואלית שיש היא- משפחה. חיי משפחה חשובים יותר מעבודה. כי בסופו של היום המוות הוא בלתי נמנע, ו"אי אפשר לקנות זמן בכסף". "משפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם, אל תעשה את מה שאני עשיתי. אני העמדתי את העבודה לפני המשפחה. חשבתי שזה יותר חשוב להיות מישהו שם בחוץ".

שורה תחתונה
אם אתם במצב רוח לצחוק, ולהנות מאחד הסרטים הטובים של איסטווד בעשור האחרון, "הפרד" תהיה בחירה נכונה.
הציון שלי:

הפוסט 'הפרד': האם סרטו החדש של איסטווד הוא בעצם סרט אוטוביוגרפי? הופיע ראשון בבלוג באסטר

אז אמנם לא הייתי מתקשרת אל חבורת הבנות אם הייתי נתקלת ברוח, אבל לגמרי הייתי מתקשרת אליהן בשביל להעביר ערב של כיף.

הפמיניזם המובהק בסרט עובר בצורה חלקה, בלי יותר מדי בדיחות מיניות (לפחות בתחילת הסרט, בהמשך אי אפשר להימנע מקצת סקסיזם). מליסה מקראתי הרבה יותר מעודנת ממה שאנחנו מכירים אותה בדרך כלל, קריסטין וויג משחקת את ה"רצינית" בחבורה, וכרגיל יודעת להעביר את הדמות באופן משעשע, עם הופעת אורח של ביל מארי וכמובן כוכב ההחפצה כריס המסוורת', נראה שהליהוק שיחק אותה – ובענק.

חוויית הImax מועברת באופן מושלם עם האנימציה המושקעת של השדים והרוחות בסרט. הסרט מצחיק במידה, הרפרנסים לסרטים הקודמים מפתיעים ומשעשעים (כדאי לעשות שיעורי בית), למרות שמדובר בסרט קומי קליל – לא ממליצה לוותר על צפייה בקולנוע!

חובה לציין: אמנם הסרט לא מיועד לילדים, ויש בו הרבה בדיחות שהם לא יבינו, אבל נרשמו צחוקים והסתקרנויות מילדה שישבה שורה מאחוריי, ולא הפסיקה להתלהב.

הפוסט מכסחות השדים הופיע ראשון בבלוג באסטר

ואחרי שכתבתי את הדברים הללו, "אלוהה" הוא כנראה הסרט הכי חלש של קמרון קראו. העלילה מתרחשת בהוואי ומתמקדת בקבלן צבאי (ברדלי קופר) שנשכר על ידי מיליארדר אמריקאי (ביל מארי) כדי לפקח על שיגור לווין מסחרי לחלל. כדי להשיג זאת הוא חייב לקבל את ברכת המקומיים ואם זה לא מספיק הוא פוגש שם את אהובתו לשעבר (רייצ'ל מקאדמס) שנשואה לאחר.

אם העלילה הזו נשמעת לכם מופרכת אתם צודקים בהחלט וכדי להוסיף עוד שכבה של מופרכות מצטרפת לבלילה סרן אליסון (אמה סטון) כדי לשמור מטעם הצבא על הקבלן שלא יפשל, אך בעצם נמצאת על התקן של הצלע השנייה במשולש הרומנטי. אז נכון שקמרון ידוע בטויות עלילות דביקות, אבל גם יחסית אליו העלילה הזו דביקה כמו 90 אחוזי לחות במישור החוף.

אבל כאן מגיע הפרדוקס על שם קמרון. גם בסרטים הכי חלשים שלו הוא עדיין טוב יותר מ70 אחוזים מהסרטים שמגיעים לאקרנים כיום, ומה שהופך אותם לכאלה הם הדיאלוגים הנפלאים שלו. האיש שאחראי על אחד מהמשפטים הכי מפורסמים בקולנוע ( הייתי שלך בהלו ) מצליח גם הפעם לכתוב דיאלוגים מדויקים ששחקנים בסדר הגודל שנמצאים כאן, פשוט עושים איתם מטעמים. היכולת שלו לדייק ולהגיד משהו משמעותי על חייו של המין האנושי הופך בעצם את העלילה למשנית. סוג של קנבס שעליו הוא מצייר את המילים שלו ועושה את הדבר הכי חשוב שבמאי יכול לעשות בסרט שלו. לגרום לצופה להזדהות עם הדמות שלו ולעבור יחד איתו את המסע שלו.

אם יש לכם נפש רומנטית העלילה הדביקה לא תפריע לכם וכמוני אתם תאבדו בכוחם של המילים של קמרון. אבל אני זה לא דוגמא. אחרי הכול הייתי שלו כבר בהלו.

הפוסט אלוהה הופיע ראשון בבלוג באסטר

העלילה לא מאוד מתוחכמת, כאשר חייזרים מפרשים תשדורת של משחקי ווידיאו בקפסולה שנשלחה בתוך לויין לחלל בשנת 1982 כסימן להכרזת מלחמה נגדם, הם פותחים במתקפה נגד כדור הארץ, כשהם משתמשים במודלים של משחקי הווידיאו כדי למצוא את המטרות שלהם ולהשמידם. נשיא ארה"ב, ויליאם קופר (קווין הארט) מבקש עזרה מחבר ילדותו, אשף ואלוף משחקי הווידיאו משנות ה-80, סאם ברנר (אדם סנדלר) כדי להציל את העולם.

הסרט מאוד אקשני, יש בו המון קטעים קורעים מצחוק, ילדי הניינטיז והאייטיז במיוחד יהנו מהרפרנסים המצחיקים. החייזרים שולחים לכדור הארץ מסרים על המתקפות העתידות לבוא בצורות של דיבוב כוכבים כמו מדונה, למשל.

אל תצפו לעלילה מתוחכמת, או לסרט שישבור לכם את כל התיאוריות לגבי חייזרים ותקשורות עם כדור הארץ. לכו באהבה, בכיף, תתכוננו לצחוק המון, וקחו אתכם חברים בטווח גילאים מתאים. למה אני מתכוונת? ישבו לידי בקולנוע זוג נערים בני 13 שנהנו מאוד מהסרט, אם כי אני בטוחה שלא הבינו את רוב הרפרנסים מהעולם הישן.

עם זאת, הפאנצ'ים בסרט לא מאחרים להגיע. כל הסרט חייכתי כמו ילדה קטנה הסרט פשוט טס לי. בדרך כלל בקולנוע לקראת האמצע אני כבר מאבדת סבלנות ורוצה לבדוק מה השעה. במקרה הזה, לא האמנתי שהסרט נגמר כל כך מהר. הנאה צרופה של קומדיה מעט רדודה ומפוצצת נוסטלגיה.

במובן הטכני: צפיתי בסרט בתלת מימד, החוייה לא הייתה נורא מעצימה, אפשר לוותר ולצפות בגרסה הרגילה והידידותית יותר לכיס.

הפוסט פיקסלים הופיע ראשון בבלוג באסטר

עיבוד לרב המכר מאת ג'ון גרין ("אשמת הכוכבים"), ערים של נייר הוא סיפור אשר במרכזו נמצאים קוונטין (נאט וולף) והשכנה המסתורית שלו, מרגו (קארה דלווין), אשר כל כך אוהב תעלומות עד שהפכה לאחת.
לאחר שלקחה אותו להרפתקה לילית בעיר הולדתם, מרגו נעלמת לפתע ומותירה אחריה רמזים נסתרים שעל קוונטין לפענח. החיפוש מוביל את קוונטין ואת חבריו להרפתקה מלהיבה מרגשת ומצחיקה בו זמנית. על מנת לאתר את מרגו על קוונטין להבין לעומק מהי חברות ואהבה אמיתית.

גילוי נאות: לא קראתי את הספר. הסרט עצמו חמוד וחביב רוב הזמן, העלילה די זורמת ויש בו כמה קטעים קורעים מצחוק. אבל ממש ( ספוילרון: חובבי פוקימון? אתם הולכים ליהנות).
אהבתי שהסרט במין הפוך על הפוך שובר את הסטריאוטיפים של דרמות נעורים רומנטיות. אני מאוד רוצה להסביר למה אני מתכוונת, אבל לא רוצה להרוס לכם. בלי להכביר במילים, רק אציין שהסוף של הסרט ממש מפתיע ולא צפוי.

מה שכן, הסרט הזה מתאים גם לרומנטיקנים וגם לציניקנים, עם המון סצינות מפתיעות שלוקחות את העלילה לקיצון מסוים שגורם לצופה להתנודד בחוסר נוחות בכסא, מה שלדעתי תורם לאוירת ה"הפוך-על-הפוך" שציינתי קודם.

סרט מעולה לבני נוער בחופש הגדול וגם לרומנטיקנים בלתי נלאים שצריכים לקבל קצת זריקת מציאות לדם, כי זה בדיוק מה שהסרט הזה ייתן להם.

הפוסט ערים של נייר הופיע ראשון בבלוג באסטר

בילדותה, אביה של איימי (שומר), הרס לה כל פנטזיה אפשרית על האהבה. רגע לפני שהתגרש מאימה, הסביר לה כי המונוגמיה מתה.
כעת ככתבת במגזין גברים נחשב, איימי חיה את חייה על פי אותה גישה – הנאה מחיים ללא מחויבות רומנטית מגבילה ומשעממת.
במשימת הכתיבה הנוכחית למגזין, פוגשת איימי את המרואיין שלה, דוקטור אהרון קונורס (היידר) ובמהרה, ראיון במהלך היום, הופך למפגש סוער בלילה. לאט לאט מתחילה איימי להבין כי היא מפתחת רגשות אל דוקטור קונורס וכי הגישה הצינית שלה לאהבה מתחילה להתערער.

ומה חשבתי על הסרט?
מבחינתי, כשמו כן הוא – אסון מהלך! הסרט קומי, הקהל נקרע מצחוק, אבל מצאתי את עצמי רוב הזמן פשוט תופסת את הראש ואומרת: "מה אני רואה? מה קורה פה עכשיו? למה זה קורה? ולמה האמריקאים עדיין חושבים שאם יכניסו קללות בכל משפט זה יהפוך סיטואציה לקומית?".

הסרט פשוט הזוי, מלא סיטואציות מצחיקות קצת יותר וקצת פחות, נראה כאילו היוצרים פשוט מכריחים את הקהל לצחוק בכח. רוב הקהל באולם נורא נורא נהנה, אני קצת פחות. בעיניי קצת מאולץ ומיותר… אבל אולי זו רק אני.

קחו בחשבון שהסרט ארוך מכשציפיתם – 125 דקות – הוא אכן משעשע, אבל לא במידה המובטחת. ממליצה להשתכר לפני שנכנסים.

הפוסט אסון מהלך הופיע ראשון בבלוג באסטר

בימוי: בן פאלמר
שחקנים: סיימון פג, לייק בל

אז מתוקף היותי חולה + אמא שלי חגגה את יום ההולדת שלה (מזל טוב לכרמלה!) שלחתי את ההורים שלי לערב דייט ולצפייה בסרט בשמי.
ביקשתי מאמא שלי שתתן דעתה על הסרט, וזה מה שהיה לה לומר:
"השחקנים מעולים, תוכן הסרט צפוי מראש, הסרט קליל לימות הקיץ. לא צריך לשבור את הראש ולהתעמק. מי שאוהב קומדיות רומנטיות מוזמן ללכת לקולנוע".

טוב, אז אפשר להבין שאת כשרון הכתיבה והחפירות לא קיבלתי מאמא שלי, והביקורת הלקונית שלה מעבירה בדיוק את משמעות הסרט: קל, רומנטי, לחובבי הז'אנר בלבד. אם תשאלו אותי? אני אהיה מאלו שיחכו לטורנט.

הפוסט דייט בהפתעה הופיע ראשון בבלוג באסטר

הסרט עצמו חביב פלוס. לפני שהלכתי לצפות בו נתקלתי בביקורות של אנשים שכתבו שהם התגלגלו מצחוק רוב הסרט. אני פחות.
אכן יש גאגים קומיים נחמדים, מליסה מקראת'י שחקנית מדהימה ומפציצה את התפקיד הזה כאילו היא נולדה אליו, אבל כמו בכל קומדיה אמריקאית – אין פה יותר מדי תחכום.

קאסט שמורכב מסוללת שחקנים מוכשרים בטירוף, ג'ייסון סטנטהאם בעלי היקר שבאמת מביך את עצמו בתפקיד מגוחך אבל עושה את זה כמו שצריך, ג'וד לאו שכמובן החתיך התורן, מירנדה הארט חברתה המגושמת של סוזן קופר בתפקיד חמוד לאללה, רוז באיירן לא יוצאת מהטייפ קאסט של הכוסית המרושעת.

העלילה חמודה, יש כמה רגעי אקשן משולבי קומדיה שהיו די משעשעים, אבל ממש לא נפלתי מהכסא.

פסק הדין: חביב אם בא לכם ערב קליל ואתם חובבי קומדיות אמריקאיות נלוזות.

הפוסט מרגלת הופיע ראשון בבלוג באסטר