לפני עידן ועידנים, כאשר הייתי בן 7, ראיתי סרט מאד לא רגיל בשם "בלתי שביר". למרות שהוא על סף ז'אנר האימה, נהנתי ממנו מאד. היה בו משהו מיוחד. משהו שרק הבמאי מ. נייט שמלאן יכול לעשות. 18 שנה לאחר מכן, ועם הרבה ציפייה, יצאתי מאוכזב מהסרט האחרון בטרילוגיה, הלא הוא 'מיסטר גלאס'.

הנה טריילר מתורגם לסרט:

קצת היסטוריה

בשנת 2000, 'בלתי שביר' יצא לאקרנים, ומגולל את סיפורו של מאבטח בשם דיוויד דאן, היוצא ללא שריטה אחת (!) מתאונת רכבת שבה נספו כל הנוסעים מלבדו. אלייז'ה פרייס, בכיכובו של סמואל ל. ג'קסון הינו חובב קומיקס מושבע, והוא נולד עם מחלה נדירה, שגורמת לעצמותיו להישבר בקלות. במהלך הסרט, הוא מנסה לשכנע את דיוויד, בכיכובו של ברוס וויליס, שהוא שרד את התאונה משום שיש לו כוחות על. 16 שנה לאחר מכן, בשנת 2016, שמלאן, מביים סרט נוסף, בשם 'ספליט', סרט אימה- פסיכולוגי על קווין וונדל, אדם עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית עם 23 זהויות נפרדות, כאשר הכימיה של גופו משתנה עם כל אישיות, וכתוצאה מכך נוצרת האישיות ה-24 המכונה "החיה". בסרט, קווין, בכיכובו של ג'יימס מק'אבוי (אקסבייר הצעיר מסרטי האקס מן), חוטף 3 נערות, ומאיים לאכול אותן. הסרט מסתיים עם הופעת אורח של דיוויד דאן, ומכאן חיבורו של הסרט לקודם, ורמיזה לסרט שלישי.

"חוברות קומיקס הן לא היסטוריה אמיתית"                                                       

הסרט, שיצא לאקרנים בישראל ב- 17.1.19, מחבר את סרטיו הקודמים, ונותן תשובות חשובות, עם טוויסט חשוב ששמלאן אוהב לעשות בסוף. קווין, חוטף הפעם 4 מעודדות, וכולא אותם במחסן. דאן, אשר ניחן ביכולת לראות הבזק מהעבר של אנשים, ברגע שהוא נוגע בהם בכתפו, מגיע לשחרר אותן. בסוף המאבק, המשטרה לוכדת את דאן וקווין, ומכניסה אותם ל'רייבן היל ממוריאל', מכון פסיכיאטרי חוקר, שם נמצא אלייז'ה כבר שנים. במכון, ד"ר אלי סטאפל, בכיכובה של שרה פולסון הנהדרת, מנסה לגרום להם להאמין שהם לא גיבורי על מקומיקס- "הייתם פעם בכנס קומיקס? הם מוכרים שם דברים… חוברות קומיקס הן לא היסטוריה אמיתית". פטרישה, אחת מהזהויות של קווין, שואלת את אלייז'ה, איך לקרוא לו, אלייז'ה משיב "שם פרטי מיסטר, שם משפחה- גלאס". הסרט, מגיע לסיום שאלייז'ה כל כך חיכה לו, ובכך מביא לסגירת מעגל מהסרט הראשון.

גאון, אך לא רגיל

שמלאן, התפרסם בעיקר בזכות סרטו "החוש השישי" שיצא בשנת 1999, ומאז הבקיע לתודעה העולמית כאחד מהבמאים המבריקים בתעשייה. שמו הולך לפניו בתור אחד הבמאים אשר גם מביימים, גם מפיקים, גם כותבים את הסרטים, וגם משחקים בהן. הופעת הקמאו (cameo) שלו ב'מיסטר גלאס' הייתה כמאבטח, ב"בלתי שביר" הייתה כניצב כאחד האוהדים במגרש, ובסרט "החוש השישי" הוא משחק דמות של רופא.

הכוס חצי ריקה, וחצי ריקה

את סרטי ג'ימס בונד, אפשר להתחיל לראות מכל סרט, בלי חשיבות כרונולוגית. יש את בונד, פושע עם תוכנית זדונית, בחורה יפה, ותמיד תמיד יש מכונית מרהיבה. אפשר להתחיל מבלי לראות את הקודמים. זה לא המקרה. אם לא ראיתם את הסרטים הקודמים, כנראה שלא תבינו את העלילה, והסרט יהיה מאד מעצבן ולא מובן. למרות שמאד אהבתי את 'בלתי שביר', מיסטר גלאס הינו סרט מעיק, לעיתים קשה לצפייה, וסיקוואל מיותר והרסני לקודמיו. המשחק של מק'אבוי מושקע אך מורט עצבים, והפסקול של הסרט יגרום לכם לרצות לעזוב באמצע. בשורה התחתונה, אלו 128 דקות מאד לא פשוטות, לא מאחל אותן לאף אחד מכם.

הציון שלי:

הפוסט 'מיסטר גלאס': הציפייה מתנפצת, והרסיסים גורמים להתחרט הופיע ראשון בבלוג באסטר

מדובר בסרט מתח עלילתי, בכיכובה של בלייק לייבלי המהממת שמהטריילר ניתן לטעות שרוב הסרט מתרכז בחלקים מסויימים בגוף שלה, מה שלשמחתי התגלה כלא נכון.

הסרט עוסק בעיקר בהישרדות של בלייק, מלא בשוטים מדהימים של טבע, ים, וכמובן גם הכריש הגדול שמאיים על חייה. זקני השבט ודאי ינסו באופן אוטומטי להשוות את הסרט ל"מלתעות" האלמותי, אני יכולה לדווח לכם שאין שום חשש, כבודו במקומו מונח.

הסצינה האהובה עליי: הדרך שבה הוכנע בסופו של דבר הכריש (אויש נו, אל תתבכיינו שזה ספוילר היה ברור שזה ייגמר טוב. זו פאקינג בלייק לייבלי).

לא הייתי ממליצה על הסרט לחובבי מתח מושבע, במקרה הזה אתם תצאו מאוכזבים. מומלץ למי שמחפש אטרקציה בצורת חדר בריחה מהחום של אוגוסט ל86 דקות של הרבה מים, ים, והרבה נוף. ובלייק לייבלי.

הפוסט מים לא שקטים הופיע ראשון בבלוג באסטר

סיימון ורובין מנהלים חיי נישואין מושלמים עד שיום אחד מופיע על סף דלתם אדם מיסתורי בשם גורדו. למרות שסיימון מתקשה לזהות אותו האדם מתעקש שהוא אותו "גורדו" שהיה חברו הטוב בימי התיכון. סדרת צירופי מקרים מוזרה והתנהגותו טורדת השלווה של גורדו, מעלים חששות אצל רובין שסיימון אינו כנה עמה לחלוטין ומסתיר ממנה סוד אפל מן העבר.

הסוד האפל מן העבר, הוא לא כזה אפל. האמת? שיחסית למותחן אימה ציפיתי לקצת יותר אימה. מבחינת הבנייה של המתח, הפסקול, השחקנים – הכל היה מושלם! נרשמה אצלי קפיצה בבהלה כולל צרחה במהלך הסרט

הסיבה שאהבתי את הסרט היא כי הוא גורם לצופה לחשוב, להריץ בראש כל מיני סנריואים הזויים לגבי העלילה, לנסות לנחש מה קרה איפה, למה הגיבור כל כך מתגונן, למה הבחור הרע בסרט (גורדו) הוא לא בעצם כל כך רע, וכן הלאה. מבלי להרבות במילים ולספר לכם מה קורה בסרט, די קשה לי לתאר את העלילה אז אני אשמור על שתיקה ואחזיק אתכם במתח.

בגלל שצפיתי אדוקות בסדרה "אמריקן הורור סטורי", אני חושבת שנתתי למחשבות שלי מעוף השמור לז'אנר האימה יותר מאשר למותחנים המקובלים.
במהלך הסרט נשארתי דבוקה למסך באדיקות השמורה אצלי לסרטי מתח בלבד, כך שאם אתם מחובבי הז'אנר – אני מבטיחה לכם הנאה.

הפוסט המתנה הופיע ראשון בבלוג באסטר