"התופת", או בשמו העממי: ההמשך של "צופן דה וינצ'י" הוא השילוב המושלם לאוהבי מתח, אמנות, וטום הנקס. חשוב לי להדגיש כי הפעם, בשונה מת"צופן דה וינצ'י", לא קראתי את הספר לפני הצפייה בסרט, כך שהפעם אין ביכולתי לערוך השוואה בין הכתוב למוצג על המסך.
הסרט מוצא את חוקר הסמלים המפורסם בנתיב של רמזים הקשור לדנטה הגדול בכבודו ובעצמו. כאשר לנגדון מתעורר בבית חולים איטלקי ואינו זוכר דבר, הוא חובר לסיינה ברוקס (פליסיטי ג'ונס), רופאה אשר לנגדון מקווה שתעזור להשיב לו את זכרונו. ביחד הם במירוץ נגד השעון ברחבי אירופה כדי לטרפד מזימה לשיחרר וירוס קטלני שישמיד חצי מאוכלוסיית העולם.
מאוד אהבתי את תפקידו של עומאר סיי ("מחוברים לחיים", "מסייה שוקולד", "אקס מן העתיד שהיה"), לראות אותו על המסך ככוכב עולה בתפקידים שונים גורם לי לאושר גדול שאני לא יכולה להסביר.
הסרט עצמו מאוד תזזיתי, הסיפור מכיל בתוכו עלילה אפוקליפטית שמופיעה לאחרונה במדיות שונות: פודקאסטים, ספרים, סדרות וסרטים שונים – ואני תוהה אם יום יבוא והיא תהיה מציאותית… השאלה ממה האנשים שיזמו אותה יהיו מושפעים, מהתרבות האפוקלפטית הדמיונית שיוצרים כרגע מציפים בכל מקום, או מדמיונם הסדיסטי? ביצה ותרנגולת.
הסרט יוצא היום (13.10) לאקרנים, ובהחלט מומלץ ללכת אליו בין כיפור, עוד סוף שבוע חסר מעש, ועוד ערב חג עם המשפחה… לפחות יהיה לכם על מה לדבר בארוחת החג הבאה 