צפינו אמש במותחן החדש "המתנה", המספר על זוג חביב ובורגני שעובר לגור בבית חדש ומהמם, עם יותר מדי קירות זכוכית.
סיימון ורובין מנהלים חיי נישואין מושלמים עד שיום אחד מופיע על סף דלתם אדם מיסתורי בשם גורדו. למרות שסיימון מתקשה לזהות אותו האדם מתעקש שהוא אותו "גורדו" שהיה חברו הטוב בימי התיכון. סדרת צירופי מקרים מוזרה והתנהגותו טורדת השלווה של גורדו, מעלים חששות אצל רובין שסיימון אינו כנה עמה לחלוטין ומסתיר ממנה סוד אפל מן העבר.
הסוד האפל מן העבר, הוא לא כזה אפל. האמת? שיחסית למותחן אימה ציפיתי לקצת יותר אימה. מבחינת הבנייה של המתח, הפסקול, השחקנים – הכל היה מושלם! נרשמה אצלי קפיצה בבהלה כולל צרחה במהלך הסרט 
הסיבה שאהבתי את הסרט היא כי הוא גורם לצופה לחשוב, להריץ בראש כל מיני סנריואים הזויים לגבי העלילה, לנסות לנחש מה קרה איפה, למה הגיבור כל כך מתגונן, למה הבחור הרע בסרט (גורדו) הוא לא בעצם כל כך רע, וכן הלאה. מבלי להרבות במילים ולספר לכם מה קורה בסרט, די קשה לי לתאר את העלילה אז אני אשמור על שתיקה ואחזיק אתכם במתח.
בגלל שצפיתי אדוקות בסדרה "אמריקן הורור סטורי", אני חושבת שנתתי למחשבות שלי מעוף השמור לז'אנר האימה יותר מאשר למותחנים המקובלים.
במהלך הסרט נשארתי דבוקה למסך באדיקות השמורה אצלי לסרטי מתח בלבד, כך שאם אתם מחובבי הז'אנר – אני מבטיחה לכם הנאה.