נתחיל מהסוף, לאלו שרוצים לדעת אם לראות את הסרט בלי לשמוע ספויילרים – התשובה היא "לא"; ואם להאריך, אז התשובה היא "לא, הסרט הזה לא טוב יותר מ-'איש הפלדה' – הוא איכשהו גרוע יותר". 'בטמן נגד סופרמן' הוא סרט ארוך ומתיש עם מעט מאוד עלילה, סצנות אקשן מבלבלות ומיותרות, דמויות חד-מימדיות ואפס היגיון שמרגיש כאילו הוא נכתב סביב סצנות האקשן הנ"ל. כל הסרט מרגיש כמו תירוץ עלוב לבניית יקום שיתחרה ביקום הסינמטי של מארוול ושקורס תחת הפאתוס והפומפוזיות של עצמו. אם אתם מחפשים המלצה, אז אני ממליץ לחכות שהוא יגיע לנטפליקס ולמצוא משהו טוב יותר לעשות עם הכסף – אולי לתרום אותו לקרן וויין ליתומים ואלמנות.
מכאן והלאה, ספויילרים קלים.
בגלל טבען כדמויות שעוברות מיד ליד ביקום משותף שצריך לשמור על סטטוס קוו מסויים, זה די קשה לדבר על דמויות קומיקס – בוודאי שאי-אפשר לדבר עליהן כמו שמדברים על דמויות סיפרותיות אחרות, שלהן יש קשת עלילתית וזהות מובנה ומדוייקת. במעבר בין כותב לכותב, דמויות כמו סופרמן, ספיידרמן, בטמן, קפטן אמריקה או כל אחד מהאקסמן מחליפות אישיות, הכוחות שלהן משתנים בעוצמתם ותפקודיהם ואפילו התחפושות עוברות שינוי הדרגתי. קחו למשל את בטמן – יום אחד הוא בחור מרוצה מהחיים בגלימה כחולה שנלחם ברשעים מגוחכים לחלוטין, ואז פרנק מילר מגיע והופך אותו לאביר אפל, דכאוני, אלים ושתקן שלובש חמישים גוונים של שחור ונוהם משפטי מחץ בעודו רכון על פיסות ארכיטטורה בולטות בעירו הגשומה. אבל גם עם השינויים התכופים האלו, לכל דמות יש לב, סט בסיסי של מאפיינים שהופכים אותה למה שהיא – ספיידרמן תמיד כורע תחת נטל האשמה על מותם של אלו שהוא אהב, טוני סטארק תמיד בוהה אל העתיד וחושב על פתרונות חדשים לבעיות של העולם, הפלאש תמיד אופטימי בצורה כמעט קומית. לכל דמות יש את הליבה המרכזית שלה, שהופכת אותה למי שהיא.
וזאת היתה הבעיה המרכזית של 'איש הפלדה'; הוא לא היה סרט על סופרמן. 'איש הפלדה' היה סרט על אדם שיש לו את הכוחות של סופרמן, ושמקבל מהאבא הביולוגי שלו את התחפושת של סופרמן, אבל פועל ומתנהג בצורה שונה מאוד מסופרמן – במקום לפנות החוצה, אל העולם, ולנסות לשפר אותו, קלארק ב-'איש הפלדה' פונה פנימה, מבלה עשר שנים בנדודים ברחבי העולם ובחיפוש עצמי עד שאביו הביולוגי נוזף בו ושולח אותו להיות סופרמן. הוא ממשיך להתחמק מהאחריות שהטילו עליו הוריו עד שזוד מכריח אותו לצאת מהמחבוא, ואז הוא נגרר לתוך תפקיד הגיבור שאותו הוא לא ממש רוצה. בקיצור, בעוד שסופרמן הקומיקסי הוא גבר מבוגר שלוקח אחריות על העולם, סופרמן ב-'איש הפלדה' הוא ילד.
לרוע המזל, הוא לא מתבגר בשנתיים שעוברות עד תחילת 'בטמן נגד סופרמן'. הסרט מתחיל בסצנה מוצלחת למדי שמציגה את הסיום של 'איש הפלדה' מזווית הראיה של ברוס וויין. וויין דוהר ברחובות וחווה מיד ראשונה את ההרס והחורבן שהקרב בין זוד לסופרמן ממטיר על בני-התמותה שמתחתיהם, ומחליט בצמצום עיניים שסופרמן מהווה איום על המין האנושי.
מאותו רגע ולאורך השעה וחצי הבאות, קורה מעט מאוד. בטמן, שהחליט כבר בפתיחת הסרט שהוא חושש מסופרמן, ממשיך לחשוש מסופרמן ובעיקר מתרכז בלמצוא דרך להרוג את יריבו הכחלחל. בצד השני של הסיפור, קלארק קנט לומד שפורע חוק בתחפושת עטלף מטיל אימה על פושעי גות'הם ומזדעזע עד עמקי נשמתו העדינה. די מהר מסתבר שלקס לות'ור מנסה לתמרן את העטלף ולהביא אותו לנקודה שבה יהרוג את החייזר, אבל עושה רושם שקו העלילה הזאת לא ממש מעניין את שני הגיבורים; שניהם מתעלמים מהפעולות הדי ברורות של לות'ור, שבין השאר גורם למלחמה עקובה מדם באפריקה ומפוצץ שימוע של הקונגרס כדי להפליל את איש הפלדה ומתעקשים להגרר לקרב מיותר לחלוטין. התגובה של סופרמן להפללתו בזוועות היא אותה תגובה ילדותית שאליה התרגלנו – הוא בורח מהזירה הציבורית, מפסיק להיות גיבור ומתחבא לו באיזה פינה נידחת של העולם. בטמן, הבלש הטוב בעולם, מתעלם מהרמזים הברורים להפליא שמשאיר לות'ור בכל פינה וממשיך להביט בזעם הומואירוטי-מודחק על יריבו החייזרי. היחידה שמתעניינת ברשע היא לואיס ליין שיוצאת לחקור את התעלומה שממנה מתעלמים הגיבורים, אבל גם לה נמאס באמצע והיא מחליטה לא לעשות עם זה שום דבר. ברקע, עלילה צדדית נוספת מציגה את גיבוריה העתידיים של ליגת הצדק, שמבליחים על המרקע לרגעים בודדים בתירוצים משונים בניסיון להרחיב את העולם. דיאנה פרינס, הידועה גם בתור 'אשת-חייל' במקומותינו וכ-'וואנדרוומן' בחו"ל, לוכדת את עינו של ברוס וויין, אבל שולית לחלוטין לעלילת הסרט; ההופעות שלה, כמו גם סצנה מבלבלת שמציגה ספק חלום וספק עתיד אפוקליפטי רומזות על הסרטים הבאים ומנסות להפוך את הסרט לחוליה בשרשרת הסרטים העתידית של "ליגת הצדק", אבל בסופו של דבר תורמות לסרט מעט מאוד.
מול גיבורינו העשויים ללא-חת עומד לקס לות'ור. לות'ור הוא אחת ההברקות הבודדות של הסרט הזה; כיאה לו, הוא דמות מראה של איש הפלדה, והוא מוצג בתור מנכ"ל ניו-אייג' מודרני בחברה יצירתית – הוא מופיע לראשונה כשהוא משחק כדורסל עם עובדיו בחלל פתוח, מתלבש ברישול בבגדים נוחים ומדבר עם סאנטורים על הבר. וכמו סופרמן, הוא גם בעיקרון ילד. לאורך הסרט אנחנו מתוודעים לקיבעון האדיפלי שלו, שבסופו של דבר הופך לתירוץ די קלוש לשרוף את הונו על מלחמה באיש-הפלדה. הוא זומם במחשכים, מקדם את תוכניתו הזדונית להפיל את סופרמן (שממנה, כאמור, גם איש הפלדה וגם איש העטלף מתעלמים לחלוטין), ואז…
…ואז, אחרי שעה וחצי של כלום, אפילו ללקס לות'ור נמאס מהסרט והוא מחליט לחטוף את אמא של סופרמן ולשסות את הנ"ל בבטמן. "הבא לי את ראשו של נסיך העטלפים" הוא אומר, וסופרמן מציית, כי סיבות. זאת הנקודה שבה הסרט סוף סוף תופס תאוצה, ובו-זמנית מתפרק לחלוטין. לקס לות'ור חושף את הסיבה שבגללה הוא רוצה להרוס את סופרמן בנאום מביך במיוחד ("כשאבא הרביץ לי כשהייתי קטן הבנתי שאלוהים הוא רע ולכן אני שונא את סופרמן!"), סופרמן מתגלה שוב כילד חסר אונים שמתפורר תחת לחץ, ויוצא לקרב שמייתר לחלוטין את כל האיבה שנבנתה בין הדמויות לאורך הסרט. במקום שני גיבורים שמחזיקים באידיאולוגיות שונות ושיש להם סיבות קונקרטיות לשנוא אחד את השני אנחנו חוזים בשני ילדים שמשוסים זה בזה בגלל פעולותיות של רשע מגלומן, שגם הוא פועל ממניעים פסיכולוגיים פנימיים ולא מרצון אמיתי בכוח. סצנת הקרב בינהם היא שיחזור פאנל אחרי פאנל של סצנת הקרב ב-"שובו של האביר האפל" (הקומיקס, לא הסרט), אבל בלי המשקל העלילתי של הסיפור ההוא נשארות רק שתי דמויות ממוחשבות שחובטות אחת בשניה.
אחרי סצנת הקרב הארוכה והמיותרת הזאת הגיבורים מגלים\מחליטים להיות חברים ולעצור את לקס לות'ור, בדיוק בזמן לפגוש את יצירתו הסופית, דומסדיי, ואז עוד קרב ממוחשב ומיותר שכולל שיחזורי פאנלים מספרי קומיקס שאף אחד לא מכיר מתרחש. במהלכו, אשת-חייל מצטרפת אל הגיבורים ודמותה הממוחשבת מסייעת להם בקרב, ובסופו הסרט נמרח לאורך חצי שעה נוספת ומסתיים בנפיחה רמה – הגיבורים מחליטים להקים קבוצה, אולי ליגה, אולי ליגה שתפעל למען הצדק, בסרט הבא; ואז, בליווי מבטים דרמטיים אל האופק, הסרט סוף סוף נגמר.
יתכן שהבעיה היא בי – יכול להיות שאני פשוט מבוגר מידי בשביל להתחבר לסרט שהוא בבסיסו סרט על ילדים. יתכן שהקונפליקטים הפנימיים בסרט פונים לקהל צעיר יותר שמנסה למצוא את עצמו בעולם ומתחבר לקשייו של סופרמן למצוא את מקומו בעולם, לצורך של לקס לות'ור להתמודד עם הצל הענק שמטיל עליו אביו המתעלל, להיסטריה המוחלטת של בטמן מול אדם חזק ממנו. אבל גם אם מתעלמים מהבעיותיות של לקחת סיפור על גברים שמנסים לשנות את העולם ולהפוך אותו לסיפור על ילדים שמנסים להתמודד עם בעיות פנימיות והורסים ערים שלמות בדרך, 'בטמן נגד סופרמן' הוא סרט ארוך, מתיש, נטול עלילה או התרחשויות מעניינות שמחליף סיפור מעניין באיזכורים לקומיקס ופונה בו-זמנית לקהל שלא יעריך אותם, שמנסה חזק מידי להיות רציני ועמוק מבלי לספק דמויות עמוקות או עלילה מעניינת, ושבסופו של דבר לא כלכך שווה לראות.